והיה מחניך קדוש

פונים אליי הרבה בשאלת הצניעות ואכן הצניעות היא חשובה ועיקרית ומעבר לכך שיש ציווי להיות צנועים גברים וגם נשים, יש עניין שככל שהאדם צנוע יותר, הן בלבוש ובן בהתנהגותו החיצונית גם בבית גם מחוצה לו, על ידי הצניעות המרובה הוא מתמלא בתוספת קדושה. הקדושה פותחת בפניו עולם מופלא בו מתקיימים עבורו אינסוף שילובים שלא היו יכולים להתקיים בלא הקדושה שפוקדת אותו עצם היותו צנוע.

הצניעות יכולה לבוא לידי ביטוי בשני מישורים עיקריים: בלבוש ובהתנהלות היום-יום.      האימהות הקדושות נשתבחו בתואר "נשים באוהל" וזהו השבח של כל אישה כשרה בכך שעושה כל מאמץ לנהוג כמנהגן של בנות ישראל הכשרות מדורות עולם למעט ככל האפשר ביציאה לרשות הרבים. התורה הקדושה הודיעה לנו את מעלתה של שרה אימנו (וגם שאר האימהות) בתשובתו של אברהם למלאכים, כשאמר להם "הנה באוהל", כדי שנדע שמנהג זה הוא הגורם הגדול לקדושה וטהרה וכל אישה היושבת באוהל מראה בזה שמגמתה להיות בקדושה וצניעות, והמזלזלת במנהג קדוש זה מראה בעצמה שהיא אינה חוששת על הקדושה. ואכן, בכל הדורות נהגו במנהג זה. במשנה במסכת כלים (כד'-טז') שוב מכנים חכמינו זכרונם לברכה את הנשים בתואר יוצאות חוץ והשפעתה של אותה תכונה שאפיינה את אימותינו הביתיות אשר התחזקו ומשלו ברוחן נגד הטבע הגשמי, גרמה לכך שבכל הדורות תמשיך תכונה זו לאפיין את כל הנשים הצנועות וכמו שראינו במדרש (ויקרא רבה לב ה) שרה אימנו ירדה למצרים וגדרה עצמה מן העריות ונגדרו כל הנשים בזכותה.

ועל כן, כל איש ואישה אשר יראת ה' נוגעת בליבם יסדרו לעצמם בכל אפשרותם ואף יותר מכך, שתמנע האישה מכך במה שאינו הכרח גמור וכמו שראינו שגם כאשר היה אברהם אבינו חולה ותשוש, בכל אופן נמנעה שרה מלצאת מאוהלה ולשרת את האורחים ואת כל מלאכת ההגשה עשה הוא בעצמו ומאידך גיסא, כאשר יצאה דינה לראות בבנות הארץ, כמה גינו זאת חז"ל שמכיוון שיצאה מביתה גרמה תקלה לעצמה במעשה שכם, כידוע. ובדומה לכך גם פרש רש"י את הפסוק(דברים כב'-כג') ומצאה איש בעיר יעויי"ש(עמ' יא').

וידועים דברי הרמב"ם עליו השלום (הלכות אישות פי"ג  יא') : גנאי הוא לאישה שתהיה יוצאה תמיד, פעם בחוץ ופעם ברחובות, אלא תצא פעם אחת בחודש או כמו פעמיים בחודש לפי הצורך. שאין יופי לאישה אלא לישב בזוית ביתה, שכך כתוב בתהילים (מה' יד') כל כבודה בת מלך פנימה(עמ' נח').

גם בתוך ביתה צריכה האישה לכסות את גופה, היות ומלוא כל הארץ כבודו. גם בילדיה ובני ביתה שייך גירוי יצר הרע כלפיה כאשר גופה אינו מכוסה כראוי. וכל התנהגות או לבוש שלא כראוי בפניהם גורמים להם פגם גדול ונזק חמור לרוחניותם.

סוג נוסף של צניעות מובא בהלכה והוא – מלוא כל הארץ כבודו. וכך כותב השולחן ערוך: יזהר האדם שאפילו בשעת לבישת והפשטת בגדיו לא יתגלה גופו. ואל יאמר הנני בחדרי חדרים ומי רואני, כי הקדוש ברוך הוא מלוא כל הארץ כבודו וכל זמן שאין הכרח לגלות את הגוף, שייכת הלכה זו(עמ' צב) וכן לעניין לבישת מכנסיים לאישה ישנו איסור של "לא יהיה כלי גבר על אישה" וכבר כתבו הפוסקים שדין זה נוהג גם כאשר היא בביתה לבד, אלא אם כן היא לובשת את המכנסיים תחת בגדיה, כגון מפני הקור והצינה וכדומה(צד') וכתוספת ולא במקום.

ועוד צריכה האישה לדעת שאל לה לחשוב שחוסר צניעות בפני ילדיה אין בכך כלום היות ואין יצר הרע לילד באימו, מפני שזה נכון אך ורק במצב רגיל ואולם כאשר מגיע מצב של הסתכלות במקומות המכוסים, שוב גם בהם שולט יצר הרע וכך כותב ב"ספר חסידים" (סי' תתשלח) שאמנם אנשי כנסת הגדולה סימאו את עיניו של יצר הרע והועילו בזה שאדם אינו מתגרה באימו ובאחותו, אך על ידי הסתכלות גורם שישלוט יצר הרע גם בהם. ויעויין בפסוק בספר ויקרא(כ', יז') המרמז זאת שראיית גוף האישה יכול להכשיל גם בקירבה ממדרגה ראשונה (עמ' סט).

שמירת ההפרדה בין אנשים לנשים זהו תנאי הכרחי לקדושת המחנה. ואין השכינה שורה במקום בו לא נשמרת ההפרדה כראוי. גם בשמחת מצווה כשמחת נישואין וכדומה, חובה להקפיד על הפרדה כדת. ובאם חלילה לא שומרים על כך, אין אצל הקדוש ברוך הוא שום שמחה ועל כן לא אומרים שם "השמחה במעונו". במידה ואין יכולים להקפיד על הפרדה כנדרש, מוטב לא לקיים את סעודת המצווה כלל וכלל. וכמו כן, גם על הנוכחים מוטל החיוב שלא לשהות שם כלל, ובכל מקום בו רואה האדם שאינו יכול להינצל מהרהורי עבירה, חייב מיד לעזוב את המקום. נשים המצטלמות גורמות לעצמן הפסד גדול. ומה הועילה המחיצה אם לאחר השמחה רואים את התמונות ויבואו להיכשל בראייתה, ולכן כל אישה יראת ה' תישמר מלהצטלם בכל זמן או צורה שהיא.

קדושת המחנה תלויה בהכרח בהפרדה בין גברים לנשים ואי אפשר להשראת השכינה לחול כאשר לא מקפידים על כך בשלמות. דוגמא לכך ניתן למצוא במעמד הנשגב  של מתן תורה, כאשר כל ישראל עמדו למרגלות הר סיני מחכים ומצפים לקבל את דברי האלוקים ואולם גם שם לא ויתרו על ההפרדה. וכך מלמדים אותנו חז"ל ב"פרקי דרבי אליעזר" (פרק מא) רבי פנחס אומר: ערב שבת עמדו ישראל בהר סיני ערוכים, האנשים לבד, והנשים לבד. אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לבנות ישראל אם רוצות לקבל את התורה, לפי שדרכם של אנשים הולכים אחר דעתן של נשים(עמ' יט).

וכבר נפסקו להלכה דבריו של "ספר חסידים" (סי' שצג) האומר: כל מקום שאנשים ונשים רואין זה את זה כגון בסעודת נישואין, אין לברך "שהשמחה במעונו", לפי שאין שמחה לפני הקב"ה כשיש הרהורי עבירה(עמ' שעד) ומבואר שם עוד שאם אנשים ונשים רואים אלו את אלו, יש שם הרהורי עבירה רחמנא ליצלן, ושכינה הקדושה מסתלקת על ידי זה  ואינה נקראת שמחה של מצווה ואין השמחה מועילה להם כלום. ומזה ילמד כל אדם לתקן בשמחתו, שתהיה בצניעות ובקדושה ושלא יראו האנשים והנשים אלו את אלו ושלא תהיה שם שום סיבה שתגרום הרהורי עבירה ח"ו – ואז תהיה שמחה של מצווה שיקויים "וגילו ברעדה" וישמח ה' במעשיו, ותשרה שכינה עליהם(עמ' שעט) ומבואר בדברי הפוסקים שאם אין את ההקפדה כנדרש, מוטב שלא לעשות את המצווה כלל, ויש לבטל לחלוטין כל סעודה שיש בה אפשרות של ראיית האנשים והנשים אלו את אלו ומכל שכן אם יושבים במקום אחד (עמ' שפ) ובוודאי שהחיוב הוא גם על כל אחד מהנוכחים שאסור לו להיות במקום שכזה וחייב ללכת משם אם אינו יכול להינצל מראיית נשים או ממכשול הרהור. (עמ' שפא) ויש לחשב חשבונו של עולם, שבכל מקום בו יגיע בוודאות למצב של הרהור עבירה, אסור ללכת לשם. ואפילו אם  זה דבר מצווה וכשמדובר בדבר הרשות -אין ללכת. אפילו אם יש רק חשש שיגיע  להירהור ודבר זה מצריך זהירות נוראה כאשר הולכים לטיול או כל דבר רשות הרבים. וכאשר צריך ללכת למקום שיהיה חייב להתעכב שם זמן מה, בוודאי שאז אחריותו גדולה ביותר ועל זה נאמר ויראת מאלוקיך (עמ' תקח)

עניין נוסף שיש להתריע עליו הוא עשיית התמונות, אשר חדרו למחנינו כאילו שאין בכך כלום. ואולם באמת מה מועילה המחיצה בחתונה, כאשר לאחר מכן רואים משפחת החתן ומשפחת הכלה את התמונות ואז ממילא נופלות כל המחיצות ורואים את תמונות הנשים ויש בזה תקלה וחטאים גדולים(תקד).  ויהי רצון שה' יעביר את רוח הטומאה מן הארץ ויטהר לבבינו לעובדו באמת, אמן.